"זירה 7 :צילום עיתונאי"

תמונה מספר 1: 

שם הצלם: נועם מושקוביץ 

נושא הצילום: פינוי עמונה כוחות הביטחון פורצים את דלתות בית הכנסת.

שם הצלם : מנחם כהנא

נושא הצילום : בית משפחת דוובשאה לאחר הפיצןץ

שם הצלם : איליה יפימוביץ

נושא הצילום: רכבו של נהג ישראלי פוגע בנער פלסטיני 

הסיבה שבחרתי בתמונות אלו: 

בחרתי בתמונות אלו מבין כול התמונות שבהם התבוננתי כי לדעתי בתמונות אלו רואים רק צד אחד של הסיפור "האשם" ולא את התמונה המלאה, כלומר: בכול התמונות ניתן לראות מעין תוצר סופי שאנו לא לא יכולים לחוות את דעותינו משום שאנו לא יודעים בבירור מה עומד מאחורי התמונה כלומר מה קרה רגע לפני צילום התמונה .

התייחסות לאחת מן התמונות , וסוגה:

התמונה של הרכב הישראלי אשר פוגע בנער הפלסטיני עונה על הקריטריון של תצלום חדשותי משום ש: הצילום עצמו לא היה מתוכנן מראש , והוא לוכד רגע על ידי הצלם בזירת האירוע.

ניתוח תמונת הרכב הישראלי ונער פלסטיני שנפגע מהרכב:

עפי הקומפוזיציה : מודגש הרגע בו הנהג הישראלי פוגע בנער הפלסטיני , הרכב הוא במוקד התמונה לכן הוא מושך את תשומת ליבו של הצופה בעת התבוננות בתמונה .

זוויות הצילום: בגובה העיניים ויוצרת הזדהות ואמפתיה.

במוקד: הרכב הפוגע משום שזהו נושא הצילום.

ניתוח התצלום על פי בארת: 

 דנוטציה: מה שרואים בתצלום.

מה שניתן לראות לפי הדנוטציה הוא פגיעתו של הרכב הישראלי בנערים הפלסטינים תוך כדי נסיעתו.

קונוטציה: מה חושבים על מה שרואים בצילום.

הקונוטציה שעולה מתןך התצלום היא פגיעה של הרכב הישראלי ללא שום סיבה בנער הפלסטיני .

הדילמה שעמדה בפני הצלם :

בעת הצילום היא : האם לצלם תמונה בלעדית או להושיט יד לעזרה אל הנער שפלסטיני שנפגע מהרכב .

כלומר הצלם היה עד לתאונה בה נפגע אדם והדילמה שלו הייתה האם לצלם או לעזור לנער שנפגע.

שלושת הקריטריונים לפי התמונה שצילמתי: 

התמונה אותה צילמתי עונה על המאפיין של צילום  חדשותי משום ש: התמונה לא הייתה מתכוננת ובזמן הטיול אני צילמתי אותה לרקע הנוף של נתניה.

על פי הדנוטציה : ניתן לראות נער אשר מביט אל האופק ותמונתו מצולמת על רקע חופי נתניה.

הצילום וחלקו במציאות: הצילום הוא שיקוף למציאות כפי שאנו רואים ואין שום התערבות של תיכנון מראש או של העברת מסר כזה או אחר.

קולנוע דוקומנטרי

שם הסרט : תיכון ההזדמנות האחרונה

הסרט: "תיכון ההזדמנות האחרונה" עוסק בקבוצת ילדים מבית הספר ברנקו וייס אשר תיכון זה מהווה בפניהם את ההזדמנות האחרונה שלהם להצליח לסיים 12 שנות לימודים לאחר שלא הצליחו בשום מסגרת אחרת שהיו בה במהלך חייהם.
הגיבורים בסרט הם הכיתה עליה מצולם הסרט כול אחד מן התלמידים מביא עמו סיפור אישי לא קל אשר בא לספר את סיפורם האישי והכואב של אותם התלמידים וכיצד הם מצליחים לשרוד את השנה האחרונה בבית הספר מבלי לנשור ולא לסיים בלי תעודת בגרות, וכאן תפקיד מנהלי בית הספר וצוות הלימוד נכנס לעבודה , מטרתם היא לעזור לילדים במה שניתן על מנת לסייע להם להוציא תעודת בגרות מלאה.

הקונפליקט היום יומי הוא : המלחמה עם התלמידים לשבת בכיתה וללמוד מבלי כול שנייה להתפזר להסחות דעת כאלו ואחרות, המכשול הוא ילדים מיואשים ממערכת הלימוד וביטחון עצמי ירוד מאוד עד כלא קיים עקב חוסר הבעת האמון של מערכת החינוך בתלמידים.
 הדרך להתמודדות עם הקונפליקט הוא : שיטות לימוד יצירתיות אשר ייתנו עניין לתלמידים לשבת וללמוד חומר חדש בכיף בצורה שלא תשעממם אותם ועל מנת שהשיעור לא יהפוך לבדיחה ולא יתנהל כראוי ובהתאם למצופה משיעור במערכת החינוך.

הסרט מתאר תהליך מאוד ארוך מורכב וקשה גם מבחינת התלמידים וגם מבחינת המורים שצריכים ללמד את התלמידים שכן כולם נמצאים באותה סיטואציה , ולמורים ולתלמידים יש רצון משותף והוא ההצלחה של התלמידים והאופציה שיוציאו תעודת בגרות מלאה .

הסרט מתחיל בשיר של ילדה ששרה שיר על כמה שהיא סובלת ושקשה ובמהלך הסרט מוצג כיצד מתנהל שנת לימודים בבית ספר ברנקו וויס , לדוגמה : במהלך הסרט מוצגים סצנות מצולמות מהכיתה שבה לומדים ובה ניתן לראות את התהליך של התפתחות התלמידים מתחילת שנה ועד השנה שבה יש שגרת לימוד התלמידים ניגשים לבגרויות ומסיימים את הבית ספר מבלי לנשור מבית הספר .
הסרט מביא כמה סיטואציות של תלמידים ומראים לנו הצופים את דרך ההתקדמות שלהם במהלך השנה וכיצד ההתפתחות שלהם באה לידי ביטוי בסרט.
תתי הנושאים בהם הסרט עוסק : סיטואציות שונות של התלמידים במהלכה של שנת הלימוד.

האלמנטים היצירתיים בהם השתמש הבמאי הם:

עריכה מקוטעת כלומר כול פעם מראים סיטואציות שונות ונותנים לנו את התחושה שאנחנו חלק מהתהליך ומראים לנו קצת מכול דבר שאותם התלמידים עוברים במהלך השנה .
בסרט גם ישנו שימוש במוזיקת רקע עצובה מידי פעם כדי אולי לגרום לנו הצופים לחוש בתחושות שמרגישים אותם הילדים.
בכללי שימוש במוזיקת רקע בסרטים תורמת להדגשת הסיטואציה ולהמחשת התחושות של הדמויות בסרט .
תוך שיתוף הצופים בהרגשת הדמויות .
בהרבה מהפעמים הקריינות תורמת לכך שיינתן לנו הסבר מה אנחנו בעצם רואים מסבירים לנו את הסיטואציה בשביל שנבין בפני מה אנו עומדים ומה אנחנו הולכים לראות בסצנה הקרובה על מנת שנבוא עם סוג של ידע על המתרחש ולא נראה ככה על " עיוור" וכתוצאה מכך לא נבין את התרחש.
בתוך הסרט ישנם גם קטעים טבעיים ולא ערוכים על מנת שנוכל לראות את נתחרש כפי שהוא ומבלי התערבות של עריכה אלא הצגת המצב כפי שהוא קורה באמת.
שימוש בארכיון הוא בעצם דרך להצגה של הדמויות תוך כדי הסרט על מנת שנבין על מה מדובר.

נקודת המבט של הבמאי שאכן תיכון זה הוא אופציה אחרונה בשביל התלמידים והסיטואציה בה הם שרויים אכן סיטואציה קשה מאוד.
דעתו על הבעיה היא שאכן התלמידים אינם מעוניינים ללמוד והסיכוי שיוציאו תעודת בגרות בדרך כלל לא גבוהה דוגמה מתוך הסרט היא : שתיכון זה הוא ההזדמנות האחרונה להחזיר את תלמידים אלו לתלם ללמד אותם את חומר הלימוד ולהראות שהתלמידים האלו לא היו רצויים במסגרות חינוך כאלה ואחרות.

משפט הפתיחה של הסרט הוא : בכמה בתי ספר היית קודם? וכול מטרת המשפט הוא להמחיש את הקןושי של התלמידים להישאר במסגרת נורמלית של למידה בבית ספר מבלי שיעיפו אותם או יזלזלו ביכולות שלהם.
ומשפט הסיום מטרתו להראות את השינוי שעברו התלמידים =תחילת השנה ועד סופה
כלומר, מטרת הייתה להמחיש את התהליך שעומד בפני התלמידים מה הם עברו ואחר כך סיכום שנה ותוצאות התהליך שהם השיגו.

שם הסרט: תיכון ההזדמנות האחרונה.
אכן מדגיש את עמדתו של היוצר.
המסר של הסרט הוא לא לוותר כמה שהכול נראה קשה כי עם התמדה ועבודה קשה אפשר להשיג את הכול .
כוונת היוצר הוא להראות את הסיטואציה הקשה שהם נמצאים בה והדרך שהם עברו במשך כול השנה בה למדו
 הסרט מתאים לתיעוד אישי משום שהוא מציג את : הדרך האישית והתפתחותם האישית של כול אחד מן הילדים במהלך שנת הלימודים.

רפלקציה:
תתהליך העבודה היה מהנה מאוד צפיתי בסרט וקיבלתי פרופורציה על החיים שלי שלא הכול נורא ויש אנשים עם סיפור חיים קשה יותר, דעתי על הסרט אומנם מציג מסר חשןבל התמדה ועבודה קשה אך לדעתי קיימת גם חדירה לפרטיותם של התלמידים המצולמים שכן היו כאלה שהמצלמה גרמה להם להתנהג באופן לא טבעי ולשנות את ההתנהגות שלהם בגלל המצלמה .
הקושי היה לנתח את הסרט על מאפייניו ובנוסף לראות את הסרט למרות חדירה לפרטיותם של התלמידים.
מה שאהבתי היה הוא קבלת הפרופרציה על החיים שלי עם התובנה שלא הכול שחור והכול תלוי בנקודת המבט.